היכן אני ממוקם על מפת האמנות;

ילד קטן מצייר שמש מחייכת, פרח ובית, בצבעים חדים. עולמו טהור, אין לו משקעים, אין פרופורציות מדויקות או הרכב נשגב.

מבוגר מצייר תוך כדי מבט מעבר לכתפו - אל הצופים הפוטנציאליים. הוא בוחן האם אזורים מקובלים של צבע, צורות ופרספקטיבה מקובלים. יש לו ניסיון רב בטכניקה והוא משקיע בסביבתו כדי לקבל מענה רצוי – כלומר הערכה ליכולת היצירתית שלו ולסיפורו. או ליתר דיוק, משקיע על ידי יצירת התנגדות סביבו, דחיפת העבודה והשיח הציבורי.

לאורך אורח החיים, בין הילד הקטן למבוגר, מתעצבים אופי ויכולות. הטכניקה נרכשת ונצבר ניסיון. גם מערך הרגשות הופך מסובך. הידע הנרכש מכוון את היצירה שתגשים את מטרת האמן.

מטרת האמן היא, ברובה, בת-קיימא – קיומית, ותלויה במצבו האישי, הכלכלי והחברתי-תרבותי. ההגדרה של תרבות היא רחבה מאוד וכוללת את הסביבה הקרובה או הרחוקה אליה שואף האמן להגיע עם היצירה. אבל הכי חשוב - האופנה העכשווית קובעת את פעילותה, אם היא רוצה לשפר את מצבה הכלכלי.

לא כולם יכולים להתעלם מאופנה, ללכת מעבר למחוזות החופשיים של יצירתם. המצליחים בכל תחום נותנים את הדוגמה והטון. מי שרוצה הכרה בעבודתו ינסה גם הוא.

התרבות עיצבה גם את הפרשנות שהיא פרנסתם - להצביע על קו ביצירה מספיק צבעוני ורועש כדי ליצור קידום. גם אלה תלויים זה בזה. כולם שקועים באותה ביצה תרבותית. אם אחד שקע, הוא עלול למשוך אחרים למעמקים, השכחה.

יכולת טכנית טהורה כמו השקרים של רפאל במוזיאונים. אינו חלק מאופנה עכשווית. המורדים הקלאסיים במאות השנים האחרונות יצרו אופנות חדשות, שמתעצמות בעידן המידע, שבו הכל מותר - יש להגזים כדי לבלוט, להתקיים.

בגישת התרבות העכשווית - כל הצעקות, נכון.

אם לא תצעקו, תהיו גדושים ברעש הכללי של מיליוני אמנים ויצירות. במצב זה הכל אפשרי, התחכום מחייב לזנוח את הרצון לטכניקה עילאית וסיפור היצירה, ולשחזר את הבגדים החדשים של הקיסר

אבל הקיסר נשאר עירום. כך צעק הסופר הישראלי אפרים קישון ב"נקמתו המתוקה של פיקאסו" (צוואתו של פיקאסו: "הצלחתי לספק את רצונם של המומחים לבדיחות אינסופיות שעלו במוחי, וזה הרשים ככל שהמבקרים היו יותר - כך הם היו פחות מובנים - סופר עשיר יותר הפכתי ").

קישון בדרכו המיוחדת שם לפנינו מראה. אני יודע ששלי  מושגי יופי זה לא  הנכונים היחידים.

  שתיקה רועשת אפיין את טון התגובה של העוסקים בתחום האמנות. סירוב להוצאת הספר בעברית ועוד. גם זו שיטה - להוריד את הראש ולהקטין את מתאר הגוף עד לחלוף הסערה. יש לציין שהשיטה מצליחה.

אגב, האמן הישראלי יאיר גרבוז הגיב שיש לקנות את הספר, עם ערימת בקבוקי טיפקס, מחק את המילים ויצא עם אלבום יפהפה של תמונות מודרניות. אבל הוא זה שטבע את הפתגם "אני קם לפני שאני מתעורר".

ואני - אני לא במשחק הזה. אני מצייר מה שאני רוצה. איך שאני רוצה...